1. פתח דבר
ביום 14.9.01, מצא דניאל ביידר ז"ל (להלן-
המנוח) את מותו, בתאונת דרכים, בעת ששב מהעבודה אל ביתו (להלן -
התאונה). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המל"ל) כתאונת עבודה.
תביעה זו שבפני, הינה תביעה לפיצויים בגין התאונה, שהגישו אלמנתו של המנוח - טטיאנה, בתו המאומצת - מריה, ושני ילדיו הביולוגיים מנישואיו הקודמים - אדוארד ויורי, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן -
החוק), נגד מבטחות החובה של הרכב בו נסע המנוח בזמן התאונה.
2. רקע עובדתי
על פי תעודת פטירה, שצורפה כנספח א לתצהיר עדותה של התובעת 1, המנוח היה יליד 4.4.1958. בעת מותו היה, איפוא, המנוח בן 43. בעת מותו, היו המנוח והתובעת 1 נשואים זה לזו. לתובעת 1 נולדה ביום 16.4.1980 בת מנישואיה הראשונים, היא התובעת 2, אותה אימץ המנוח כחוק בשנת 1990 עוד בקישינב - מולדובה. העתק החלטת האימוץ מתורגמת לעברית בתרגום נוטוריוני צורפה כנספח ד לתצהיר עדותה של התובעת 1. במועד התאונה היתה ,איפוא, התובעת 2 בת 21.
טרם נישואיו לתובעת 1, נולדו למנוח מנישואיו הראשונים שני ילדים - התובע 3, יליד 6.2.1982, והתובע 4, יליד 8.12.1985. התובע 3 היה, איפוא בן 19 במועד מותו של המנוח, והתובע 4 היה אז בן 16.
בהתאם להעתק צו ירושה, אשר צורף כנספח ה לתצהיר עדותה של התובעת 1, נקבע חלקו היחסי של כל אחד מהתובעים בעזבון המנוח כדלהלן: לתובעת 1 - מחצית, לתובעים 2, 3 ו-4 ולתובעים - שישית לכל אחד.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי טרם התאונה עבד התובע כלולן ב- "הוד הבשור", שותפות העוסקת, בין השאר בגידול עופות הודו (להלן -
הוד הבשור). בהוד הבשור עבד התובע החל משנת 1994 ועד לפיטוריו בסוף חודש ינואר 2001 (סעיפים 2, 3 לתצהיר עדותו של מר יגאל קורין - מעסיקו של המנוח (להלן -
מר קורין)). העסקתו של המנוח בהוד הבשור חודשה ב- 16.8.01, ושם נשאר לעבוד עד למועד מותו בתאונה. כפי שיפורט להלן, בין הצדדים נטושה מחלוקת, בין השאר, בנוגע לשיעור השתכרותו של המנוח טרם התאונה.
התובעת 1 הינה ילידת 10.5.1956, בת 45 במועד התאונה. טרם התאונה עבדה התובעת 1 כזבנית ברשת סופר פארם. לאחר מותו של המנוח, החלה התובעת 1 להתפרנס מהוראת מוזיקה. שיעור השתכרותה של התובעת 1, יפורט בהמשך.
עניינו של פסק דין זה בחישוב הפיצויים המגיעים לתובעים בגין התאונה.
3. דיון והכרעה
מרכיב מרכזי בחישוב הפיצויים הינו, שכרו של המנוח טרם התאונה כמו גם שכרה של התובעת 1. אתייחס איפוא, ראשית, לשאלת שכרו של המנוח.
3.1 שיעור השתכרותו של המנוח טרם התאונה
לטענת התובעות, קביעת גובה השתכרותו של המנוח צריכה להתבסס על קביעת המוסד לביטוח לאומי. זה קבע, כי משכורתו הרבעונית של המנוח עובר לתאונה, עמדה על למעלה מ- 43,000 ש"ח , היינו למעלה מ- 14,000 ש"ח לחודש, הווה אומר, כ- 12,300 ש"ח נטו.
לטענתן של התובעות, אין מקום לקחת בחשבון את תקופת אי העסקתו של המנוח ממועד פיטוריו בחודש פברואר 2001 ועד לחידוש העסקתו בחודש אוגוסט 2001, הואיל והמנוח עבד שנים רבות טרם התאונה בהוד הבשור, זכה לרציפות תעסוקתית ושביעות רצון מעסיקיו והפסקת עבודתו נעשתה לזמן קצר ובאופן זמני בלבד. לפיכך, התובעות טוענות, כי יש להתחשב בשכרו של המנוח לפני הפסקת עבודתו ואחריה.
גם לשיטתם של התובעים 3 ו-4, אין מקום לקחת בחשבון את תקופת אי העסקתו של המנוח, אלא את שכרו בהוד הבשור לפני הפסקת עבודתו ולאחריה. התובעים גם הם טוענים, כי בסיס השכר הקובע הינו זה שנקבע במל"ל, היינו, כ- 14,500 ש"ח ברוטו לחודש שהם כ- 12,300 ש"ח נטו.
מנגד, הנתבעות טוענות, כי אין כל מקום לאמץ את מסקנות המל"ל לגבי השתכרות המנוח. לשיטת הנתבעות, יש לקבוע את בסיס שכרו של המנוח על פי הראיות שהוגשו בתיק. זאת משום שקביעת המל"ל הינה עדות מפי השמועה וכן מן הטעם שבמל"ל נקבע בסיס השכר על פי נוסחה מתמטית קבועה בלתי גמישה, שאינה משקפת את השכר האמיתי לאורך זמן. בנוסף, בבסיס השכר במל"ל נכללים כל רכיבי השכר, בעוד שלצורך חישוב הפסדי שכר, אין מתחשבים למשל, בהחזר הוצאות נסיעה של העובד למקום עבודתו. לגופו של ענין, הנתבעות טוענות, כי מכלול הנתונים ובכלל זה, העובדה שהמנוח לא השתכר בחודשים פברואר-יולי 2001, והעובדה כי שכרו של המנוח בחודשים אוגוסט 2001 ו- ספטמבר 2001 היה גבוה וחריג באופן זמני, לאחר ניטרול הרכיבים שאינם שכר או שניתנו רק עקב התאונה, מלמד כי שכרו הממוצע של המנוח היה 4,493 ש"ח נטו בחודש ולכל היותר 6,022 ש"ח נטו בחודש (בהתעלם מתקופת האבטלה והשכר בחודשיים שקדמו לתאונה).
אכן, קביעת בסיס שכרו של המנוח על ידי המל"ל, לצורך קיצבת התלויים, נעשתה על סמך הכנסתו של המנוח בשלושת החודשים שקדמו לתאונה - בסך כולל של 54,058 ש"ח כאמור במכתבו של המל"ל לתובעת מיום 12.9.02 - מכתב שצורף כנספח 1 לחוות דעתו של רו"ח חיים כהן. ביום 19.12.05 הודיע המל"ל לתובעת 1 על תיקון טעות בחישוב קיצבת התלויים תוך העמדת בסיס השכר הרבעוני של המנוח על סך 43,648 ש"ח. העתק מכתב זה צורף כנספח ט' לתחשיב הנזק מטעם התובעות 1-2.
יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו בפני בענין זה, נחה דעתי, כי בחישוב בסיס שכרו של המנוח עובר לתאונה - וזאת לצורך חישוב הפיצויים בתביעה דנן - אין מקום להיזקק לשכרו של המנוח לאחר חזרתו לעבודה בחודשים אוגוסט וספטמבר 2001. זאת מהטעמים שיפורטו להלן.